יפה תואר על שמות רבה מ״ב:ט׳

מהדורה: מדרש רבה, וילנא, תרל"ח

מקור שמות רבה מ״ב:ט׳
9 וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה מַהוּ וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פּוֹלְוָיָה בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר רְאוּיִים הֵן לְהֵעָרֵף. אָמַר רַב יָקִים שְׁלשָׁה חֲצוּפִים הֵם חָצוּף בַּחַיָּה כֶּלֶב בָּעוֹף תַּרְנְגוֹל וּבָאֻמּוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר רַדִּיפָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אַתָּה סָבוּר שֶׁהוּא לִגְנַאי וְאֵינוֹ אֶלָּא לְשִׁבְחָן אוֹ יְהוּדִי אוֹ צָלוּב. אָמַר רַבִּי אָבִין עַד עַכְשָׁו קוֹרִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ הָאֻמָּה שֶׁל קְשֵׁה עֹרֶף. אָמַר רַב נַחְמָן תֵּדַע לְךָ שֶׁהֵם קָשִׁים כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה מַה כְּתִיב בָּהֶם שמות י״ט:ט״ז: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְאֶה לָהֶם כָּל נִסַּי וּלְוַאי לֶהֱנֵי וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וְיִחַר אַפִּי בָּהֶם וַאֲכַלֵּם וְכִי משֶׁה הָיָה תּוֹפֵשׂ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִי אֶלָּא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְקִיטוֹן וּמַתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְצַעֵק מִן הַקִּיטוֹן הַנִּיחָה לִי שֶׁאַכֶּנּוּ וְהָיָה פַּדְגּוֹג עוֹמֵד בַּחוּץ אָמַר הַפַּדְגּוֹג הַמֶּלֶךְ וּבְנוֹ לִפְנִים בַּקִּיטוֹן לָמָּה הוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִי אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁאֵלֵךְ וַאֲפַיְסֶנוּ עַל בְּנוֹ לְכָךְ הוּא מְצַעֵק הַנִּיחָה לִי כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי אָמַר משֶׁה מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲפַיֵּס עַל יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי מִיָּד הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים הֱוֵי וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו:
פירוש יפה תואר על שמות רבה מ״ב:ט׳
9 חצופים הם. מן המדרש הזה נראה דלא כמו שמפרש רש"י בביצה בפ' אין צדין ג' עזים הם שהם קשים לנצח ועוד שם מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין ופירש"י שהן עזים ונתנה להם התורה שיתעסקו בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם. ונראה שהיא ז"ל מפרש שהם חזקים בכח ולא נראה כדבריו. אבל פירושו שהתורה נתנה להם מפני שהם שומרים אותה ולא יפנו לשחוק וללעג מתקוממיהם. וכמו דאיתא בחזית בפסוק יונתי אצלי הם יונה אבל אצל מתרוממיהם הם כמין חיות לפי שהם אומרים מה אתם רוצים מן השבת ומן המילה כו' ע"ש:
10 מה כתיב בהם ויהי ביום השלישי וגו'. ואלמלא שהם קשים לא הי' ראוי לכל זה. דדברי חכמים בנחת נשמעים ולא בקולות וברקים:
11 וכי משה הי' תופש. פי' מה זה שאמר הניחה לי הלא גם אם יתפלל משה והקב"ה לא ישעה לתפלתו מי יכריחנו לשמוע בקולו:
12 ומתחיל לבקש להכותו. כלומר עושה כמבקש להכותו:
13 מיד התחיל. נראה דמפרש ויחל מלשון התחלה ועמ"ש הרמב"ן בחומש והטעם כי עד עתה לא נתן לבו להתפלל עליהם שחשב כי לא יעתר בעידן ריתחא: